בסוף הפרשה מצוה הקב"ה את משה על פטירתו,
"עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה
,ומת בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך…".

מיד אח"כ ממשיכה התורה ומבארת את סיבת פטירתו של משה לפני הכניסה לארץ ישראל,
"על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל".

התורה טורחת ומסבירה את הסיבה לאי כניסתו של משה רבינו לארץ ישראל.

השאלה היא מדוע ?
מדוע יש צורך לשוב ולפרט את הסיבה לאי כניסתו של משה לארץ ישראל ?
הרי בחומש במדבר בפרשת 'חוקת' ששם מתואר כל עניין הכאת הסלע והוצאת המים,
נאמר במפורש,
"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם ",
א"כ מדוע כאן,אצלנו בפרשה יש צורך לחזור שוב על אותם דברים ??

כשבדקתי כיצד מבאר רש"י את הפסוק,שמתי לב לדבר מעניין.

דברי רש"י אצלנו בפרשה על המילים
"על אשר לא קדשתם אותי",
אינם תואמים את פרושו בפרשת 'חקת' על המילה "להקדישני".

בפרשת 'חקת' אומר רש"י,
"שאילו דברתם אל הסלע והוציא,הייתי מקודש..
ואומרים,מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום ק"ו אנו".
ואילו אצלנו בפרשת 'האזינו' אומר רש"י דברים אחרים,
"שאמרתי לכם ודברתם אל הסלע,
והם הכוהו, והוצרכו להכותו פעמיים,
ואילו דברו עמו…..היו ישראל אומרים, מה הסלע שאינו לשכר ואינו לפורענות, אם זכה אין לו מתן שכר ואם חטא אינו לוקה מקיים רצון בוראו,אנו לא כל שכן".

ראשית,רש"י משנה את הדימוי של הסלע,

בפרשת 'חקת' הסלע מייצג את מי שאינו זקוק לפרנסה תמידית מהקב"ה
ואצלנו בפרשת 'האזינו' הסלע מייצג את מי שאינו נתון לכללים של שכר ופורענות.

ושנית,אצלנו בפרשת 'האזינו' לאחר שפותח רש"י במילים "ואמרתי לכם ודברתם אל הסלע", מוסיף רש"י עוד משפט שמדבר על משה בלשון נסתר ולא בלשון נוכח, ואינו מופיע בפרושו בפרשת "חקת' ,
"והם הכוהו, והוצרכו להכותו פעמיים".

מה פשר השינויים בדברי רש"י בבאורו על אותם המילים בדיוק ??

אני חושב שהתשובה נעוצה בנקודת הזמן שבה נמצאים עם ישראל.

בפרשת 'חקת' עם ישראל צמא למים.
פרנסתו – בארה של מרים מסתלקת ממנו יחד עם פטירתה של מרים.
לכך מבקש הקב"ה לתת להם מים בדיבור אל הסלע,ובאותו העת גם ללמוד מאותו הסלע
שהוא- הסלע שאינו זקוק שיפרנסו אותו ועושה רצונו של מקום ,א"כ ודאי הם שזקוקים לפרנסה -למים…

אבל בפרשת 'האזינו' ,עם ישראל נמצא בנקודת זמן אחרת,
הם נמצאים לאחר שירת האזינו עם תאור קשה של תקופה שבה ח"ו לא ישמעו לדבר ה',
הם נמצאים תחת הרושם החזק של התיאור של שכר ופורענות,
כעת ישנו לימוד נוסף שניתן היה ללמוד מאותו הסלע
כעת הסלע מייצג את את אותה בריאה שאינה נתונה לכללים של שכר ופורענות
כעת ניתן היה ללמוד מהסלע שהוא עושה את רצון הקב"ה א"כ ודאי הם שנתונים לכללים של שכר ופורענות.

התורה חוזרת שוב על הסיבה שמשה רבינו אינו נכנס לארץ, משום שכעת בנקודת הזמן הזו שבה נמצא עכשיו עם ישראל,הלימוד השתנה.
כעת הם אינם צמאים,הם אינם מרגישים חוסר בפרנסה,
כעת הם תחת הרושם של שכר ופורענות,
המסר שצריך ללמוד כעת מאותו הסלע שיכול היה להוציא מים רק מדיבור אליו ,
הוא מסר שמתאים כעת אליהם כשהם תחת הרושם של שירת האזינו – תחת הרושם של שכר ופורענות.

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"

משה רבינו פותח את שירת האזינו,כשהוא פונה לשמים ולארץ.
מדוע דוקא לשמים ולארץ ?

כי השמים והארץ הם המסגרת של העולם.
הם הקבועים כאן בעולם- אינם משתנים.
אבל בתווך,בין השמים והארץ,על פסי הזמן,נוסע העם היהודי במשך אלפי שנים.
המצבים משתנים,הנסיונות מתחלפים,ואיתם גם ההרגשות והחוויות של כל דור ודור,ושל כל אחד ואחד.
השמים והארץ מכילים את הסיפור הארוך והלא תמיד פשוט של העם היהודי.
הם היו בהתחלה וישארו עד הסוף.
הם מעידים על אמיתות התורה,
אבל לא פחות מכך,הם מעידים על היותה של התורה שייכת ומדויקת לכל אחד ואחד בכל דור ודור.
כל אחד בכל מצב יכול למצוא בה את ההוראות וההנחיות למסע הפרטי שלו.

על אותה הדרך,כך אני חושב,נוכל גם להבין את המסר הנוסף שרש"י מוסיף אצלנו בפרשה
"ואמרתי לכם ודברתם אל הסלע ,
והם הכוהו, והוצרכו להכותו פעמיים ".

עם ישראל שנמצא תחת הרושם של שירת האזינו עם התאור של הצרות שיפקדוהו- תחת הרושם של שכר ופורענות,
מצווה גם באותה שירה "..אשר תצום אל בניכם",
גם חינוך הילדים מופיע.

שמעתי בשם הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל שפעם אחת התבטא,
שאם נראה תרנגול שמלוכלך בעפר,יהיה קשה לרדוף אחריו ,להכות בו עם מטאטא כדי להוציא ממנו את העפר,
אבל אם יעמוד התרנגול וינער את עצמו ,פעם אחת תספיק.

שכר ופורענות הם אמת,אבל כדי לנקות מהאחר את העפר עדיף בדיבור שיגרום לו "לנער את נוצותיו", מאשר הכאה שנצטרך פעמיים.

בחינוך גם כשנראה שהצורך הוא "להוציא מים מהסלע", אפשר לדבר ואפשר ל"הכות".
כשמשה ואהרון היכו את הסלע ( וישנם על כך הסברים רבים בחז"ל) ,
הם "הוצרכו להכות פעמיים",
הם פתחו בהכאה אחת והוצרכו לפעמיים.
אם היו מדברים ,היה מספיק דיבור אחד,
בהכאה ,הוצרכו פעמיים.
(רש"י כותב את זה בדיבור נסתר ולא בנוכח אולי כי אינו רוצה להזכיר את משה ואהרון ישירות בלשון נוכח כשמזכיר את מעשה ההכאה,כי זה נחוץ רק כדי ללמדנו ותו לא).

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]